9080
התחברות
חברות וועדים
מופעים ופסטיבלים Gift Card זאפה אירועים הופעות בחו"ל TV זאפה

הבמה כולה שלהן

חזרנו לנשים החזקות של עולם הרוק

עמי פרידמן | מערכת זאפה TV | יום א' 3.3.2019.

כבר בערך עשור שקשה לדבר על רוקנ'רול כצורת חיים פעילה ובועטת. לני קרביץ אמנם התריע כבר בתחילת שנות ה-90' על כך שהז'אנר כבר עבר את שלב הערש דווי, אך האמת היא שהוא שר זאת דווקא בתקופה של פריחה בתחום (ראה ערך "גראנג'"), ואחריו עוד מספר גלים בדרגות משתנות של איכות – מה-ניו מטאל משולב הראפ של סוף האלף הקודם, דרך הגראז' הניו יורקי של תחילת שנות האלפיים ועד האימו, עליו השלום, שלב בעייתי באבולוציה של הז'אנר הבועט מכולם. ואז הגיע העשור הקודם ושינה את התמונה.

כי במובן מסוים, הרוקנ'רול מת ברגע שהאחרונה להצטרף למועדון ה-27, זמרת מבטיחה בשם איימי ווינהאוס, הזדכתה על נשמתה, דפקה כרטיס ועזבה. האסתטיקה של העשור השני של המאה הנוכחית כבר לא עמדה בקו אחד עם סממני (ויש שיאמרו – קלישאות) הז'אנר: את המלודיה והעושר הצלילי החליף מינמיליזם רפטטיבי, לפעמים אפילו מונוטוני. את הרעש והלכלוך החליפו הניקיון התחכום,  בעוד את הילת הזוהר, הגלאם והמסתורין שהייתה נחלתו של כוכב הרוק גנב המפיק המוזיקלי. הרוקנ'רול אכן מת יותר מאי פעם, ועם כל הכבוד לנושאי דגלו האחרונים וגם אם עדיין מדובר בז'אנר שמספק את רגעי ההופעה הטובים ביותר – בכל הנוגע לחדשנות ויצירתיות, ובכן, יתכן שנצטרך לחכות עד לגיבור הגיטרות הבא. זה שירים את הכפפה ויפיח רוח חיים בקסם שפעם עיצב כאן דורות שלמים של מוזיקאים, מתבגרים וצעירים.

I Love Rock 'n' Roll | | 1981

אבל בתוך כל הדיון אודות רוקנ'רול מסתתרים שלל תתי-נושאים, שיכולים להסביר את עובדת אבדן הרלוונטיות שלו.  רוקנ'רול, יעידו על כך שמות הגיבורים הרבים שייצר, הוא ז'אנר גברי למדי. נכון, בין אלביס לג'ון לנון, בין ג'ימי פייג' לסלאש  איגי פופ וליאם גאלגר או רוברט פלאנט ואקסל רוז יש גם נשים חזקות ודומיננטיות, אבל מספרן לא עולה על זה של גברי הז'אנר, אפילו לא משתווה אליו. ועל כן, בעידן בו מורגשת עלייה ברורה בכוחן ובמעמדן של נשים, ובזמנים בהם אומרים לנו ש"העתיד הוא אישה", אפשר בקלות להסביר את התפיידותה של תרבות מאצ'ואיסטית, גברית ויש שיטענו גם מעט נטולת מודעות עצמית מהשטח ומהשיח התרבותי הרלוונטי.

וזה חבל, כי גם בתוך אותה תרבות גברית פעלו והתבססו שמות נשיים שעזרו לבנות את המיתולוגיה של הרוק לא פחות מהגברים שהקיפו אותן. אלו בנו מורשת מוזיקלית שחיה במשך שנים רבות ובמובנים רבים היוו רוח חלוצית לתנועות שוויון זכויות שהיום תופסות תאוצה בכל העולם. לכבוד פסטיבל "ליידיז פירסט", שמתפרש על פני כל הארץ וכולו ברוח נשיות חזקה ומשוחררת, קיבצנו חמש מהמוזיקאיות החשובות ביותר ברוקנ'רול.

ג'ניס ג'ופלין

קשה להתווכח עם הטענה כי ג'ניס ג'ופלין הייתה אייקון הרוק הנשי הגדול ביותר, אבל להכליל אותה בקטגוריה נשית בלבד יעשה עוול למורשתה המוזיקלית והתרבותית העצומה. שכן גם בעידן בו רוק הגיטרות נחשב טריטוריה כמעט גברית לחלוטין היוותה ג'ופלין אייקון ענק בפני עצמה, ונמנתה עם חלוצי המעצבים של אתוס הרוקנ'רול.  קולה הצרוד, פועלה בשיא תקופת ילדי הפרחים בארצות הברית הסיקסטיזית ורוחה הפרועה לא נפלו מזו של כל סמל רוק אחר, מג'ימי הנדריקס ועד ג'ים מוריסון. אבל כל אלה לא היו מתחזקים לנצח את מעמדה האייקוני מבלי גיבויים של כמה מהשירים הגדולים שידע הז'אנר.

אייקון הרוק הנשי הגדול ביותר | ג'ניס ג'ופלין-piece of my heart | 1968

ג'ופלין, שחבריה כינו אותה Pearl ("פנינה". אוקי, בעברית זה נשמע פחות קסום) חברה להרכב Big Brother and the holding company ב-1966 וכמעט מידית הפכה הרכב שכמעט ונבלע בסצנה הפסיכדלית הענפה של סן פרנסיסקו לשם דבר ברחבי ארצות הברית. יחד עם חבריו היא הקליטה שני אלבומים, השני שבהם  -"Cheap Thrills" נחשב עד היום קלאסיקת חובה בכל בית, עם להיטים על-זמניים כמו "Ball and Chain", "Summertime" וכמובן "Piece of My Heart". השילוב בין קולה החרוך ואישיותה הממגנטת הפכו את ג'ופלין שווה בין גברים, וסמל מובהק למהפכת האהבה החופשית של אמריקה.

להיט על זמני | ג'ניס ג'ופלין - Summertime | 1969 

אבל לאותו אתוס רוקנ'רולי גם צדדים חיוביים פחות. ובהיותה אחת ממעצביו הייתה ג'ניס גם חלוצה בהקמת מועדון ה-27 הידוע לשמצה. זה שקבר את חבריו לא הרבה לאחר שמלאו להם כ"ז שנים, לרוב כתוצאה של חיבה לאורח החיים שבין הופעה לאולפן הקלטות, בין לילות הוללות לאגו טריפים של תהילה. חיבתה לסמים ובמיוחד לאלכוהול (ליקר סאת'רן קומפורט והרואין נחשבו לסוגי הרעל המועדפים עליה) הביאו, כמו בלא מעט מקרים, לתלות פיזית ונפשית. ובליל סתיו בתחילת אוקטובר 1970 היא מתה כתוצאה ממנת יתר. בבוקר למחרת מצא אותה מנהל הבמה שלה, בירן קוק, כשעל פניה כתם דם יבש, כתוצאה מחבטה בשידה שעמדה ליד המיטה בחדר בית המלון בו שהתה. בכף ידה עוד אחזה בארבעה שטרות של דולר.

פטי סמית

את ההצצה המדויקת, מלאת הפרטים והמרהיבה ביותר אל חייה בשיא תקופת פעילותה מספקת  פטי סמית בעצמה בספר "רק ילדים", שהוציאה ב-2010. האוטוביוגרפיה הנהדרת הזו מגוללת את סיפור אהבתם הארוך המורכב שלה ושל רוברט מייפלת'ורפ, סיפור שהחל כשרק הכירו בקיץ רב התהפוכות והתמורות התרבותיות של 1976 בברוקלין. הוא מתגלגל לאורך מספר עשורים, בד בבד עם הפיכתם של שניהם לגיבורים בתחומים  - היא במוזיקה והוא בעולם האמנות, ועד לסוף שנות ה-80', עת הלך מייפלת'ורפ לעולמו.

מיצבה את עצמה כסמל רוק | פטי סמית - Horses & Hey Joe | 1976 

זהו תיאור קסום של ניו-יורק הסבנטיזית הבוהמיינית, בה יושבים זה לצד זה (או סתם מוזכרים במסגרת ניימפדרופינג שמיימי) שמות כמו דילן תומאס, אנדי וורהול, סם שפרד ואלן גינסברג. בין אלה נעים ומתחככים סמית ומייפלת'ורפ, אמנים חדשים ומתעצבים, והכל מתואר ומסוכם בשפתה הציורית של  סמית לכדי גלויה משנות ה-70' הרחוקות. קפסולת זמן פוסט-היפית, אם תרצו.

הלהיט הגדול ביותר שלה | פטי סמית - Because The Night  | 1978 

כמובן שגם במנותק ממייפלת'ורפ מיצבה עצמה סמית כסמל רוק (או משוררת פאנק, כפי שרבים רואים בה) ושילבה כתיבה פואטית עם אלמנטים של הז'אנר שעזרה לבנות. להיטה הגדול ביותר, כנראה עד היום, הוא "Because The Night" שכתבה יחד עם אחד ברוס ספרינגסטין ב-1978, אבל יש שיטענו שיצירתה הגדולה ביותר היא כמובן "Horses" שהוציאה ב-1975 ושהפיק לה איש להקת הוולווט אנדרגראונד, ג'ון קייל. עד היום, כשהיא בת 72, נחשבת סמית לאחד מסמליו החשובים של הז'אנר הגוסס, ולצד פועלה המוזיקלי היא גם נחשבת פעילות זכויות אדם ודמות פוליטית חריפה ודעתנית בעולם של אלילי ואלילות פלסטיק נטולי אמירה.

ג'ואן ג'ט

במונחי כמות שירים גדולים, קשה להגיד שג'ואן גט יכולה להשוות את הקריירה שלה לזו של עמיתותיה לתחום. חרף מספר מסוים של להיטים, הבולטים שבהם הם "Cherry Bomb" שהקליטה יחד עם The Runaways, הלהקה עמה פרצה, ואלה שהוציאה במסגרת קריירת הסולו שלה - "Do You Wanna Touch Me" ו- "I Love Rock N' Roll" (שניהם, אגב, קאברים) – קשה להגדיר את ג'ט כיצרנית קלאסיקות שנכנסו לפנתיאון הרוק העולמי. אבל חשיבותה של ג'ט הוא לאו דווקא במלודיות שייצרה, כמו באסתטיקת הרוק הנשי שהייתה שותפה בולטת בעיצובו.

Rock and Roll Hall of Fame | ג'ואן ג'ט | 2015

במילים אחרות -  שיער העורב, הפוני המחודד, מעילי העור והמלבושים השחורים יצרו דימוי ויזואלי של רוקרית אישה בין גברים, לצד היותה פעילה חברתית שלא מפחדת להתבטא בשלל נושאים פוליטיים – דבר שהפך אותה ליקירת תנועות פאנק פמיניסטיות. הוסיפו לכך את העובדה ששמה נקשר באופן רומנטי לאישיות רוקנ'רול מזן סיד וישס, והרי לכם אבטיפוס ראשוני לדמות נשית דומיננטית בספירה אמנותית שבה גברים נוטים למשוך אליהם את הפוקוס.    

קורטני לאב

תגידו עליה מה שתגידו, תעבו אותה או סגדו לאדמה החרוכה עליה היא דורכת, אבל אם זה תלוי בה – היא לא תותיר לכם אפשרות להתעלם ממנה. כי בשלב מסוים גם מי שמיהר לקטלג אותה בעיקר כ"בת הזוג", "האישה" ובהמשך "אלמנתו של" היה צריך להודות שמדובר בכישרון בפני עצמו – מוזיקלית, טקסטואלית וכן, גם במונחי פרובוקציה ורעש.

America's Sweetheart | Hole - Celebrity Skin  | 1998 

מי שנולדה ב-1964 תחת השם קורטני מישל האריסון הפכה, לאחר נעורים לא יציבים ושנות נדודים באירופה, לקורטני לאב. באמצע שנות ה-80' היא עשתה את צעדיה הראשונים בעולם הקולנוע (באופן אירוני כשחקנית בסרט "סיד וננסי" של הבמאי אלכס קוקס מ-1986, בטרם גילמה בחייה האמיתיים צלע נשית בזוג הרסני לא פחות). בתחילת הניינטיז כבר נחשבה לדמות מוכרת בסצנת הרוק של לוס אנג'לס, עם ההרכב Hole אותו הובילה. וכן, קשה שלא לדבר על קורטני לאב מבלי להזכיר את קורט קוביין, סולן נירוונה ואחד מאייקוני הרוק האחרונים. שכן השניים ידעו עליות ומורדות מתוקשרים היטב בחיי הזוגיות שלהם, ולתקופה מסוימת עד אמצע שנות ה-90' נחשבו לזוג המלכותי והמלוכלך של הז'אנר.

אבל לראות בה לא יותר מאישתו של קוביין יהיה עיוות צדק נוכח העובדה שמדובר בהחלט במוזיקאית בוטה, בועטת, חצופה ומעוררת השראה – גם בתקופה בה זה לא נחשב "נכון" כל כך מצד מוזיקאית אישה. לצד כך היא הפליאה בתצוגות משחק מרשימות בסרטים כמו "200 סיגריות" "לארי פלינט: האיש והסקנדל" ו-"איש על הירח"- לא אחת כבת זוגו הדומיננטית של דמות גברית שערורייתית. יש לתהות שמה הליהוק הוא תולדה של הסיטואציה האמיתית שידעה בחייה.

ראיון  | קורטני לאב בראיון חושפני לברברה וולטרס | 1995 

יחד עם הול היא הוציאה ארבעה אלבומים (האחרון שבהם יצא ב-2010, לאחר הפסקת פעילות ממושכת) כשהמסחרי והמצליח מכולם הוא "Celebrity Skin", ובו להיטים כמו "Awful", "Malibu" וכמובן שיר הנושא עצמו. שם שרטטה יחד עם חבריה להרכב תמונת מצב די מדויקת של קליפורניה של רגע לפני תחילת האלפיים, רווית הבוטוקס, סיליקון, סמים, מין וכוכבנות בדולר.  לצד אלה היה גם אלבום סולו אחד שהוציאה ב-2004 תחת השם המתבקש והנהדר "America's Sweetheart". אתם יודעים, כמו כל דבר שהיא לא.

אלאניס מוריסט

אם חלקן הראשון של שנות ה-90' נשלט על ידי קורטני לאב, חלקו השני הובל בעיקר על ידי שמות כמו שירלי מנסון מגארבג', שרה בטנס מקייס צ'ויז וכמובן אלאניס מוריסט. כולן היו שונות במהותן מהרוק המחוספס והמלוכלך של הול, אבל כל אחת ואחת מהן ציינה זרם חשוב בהתעצבות הניינטיזית של הז'אנר. עבור אלאניס מוריסט היה מדובר בתפקיד היסטורי כמעט, כשהפכה ב-95', עם יציאת האלבום שיהפוך לקלאסיקה מיידית "Jagged Little Pill", לאייקון רוק שסחף אליו לא רק מתבגרות מבולבלות אלא דור שלם.

live in berlin | אלאניס מוריסט -ironic  | 2012 

"אני חושבת שהייתה תנועה ואיזושהי מודעות שהתחילה להתפתח סביב פמיניזם", אמרה בראיון לקראת הגעתה לארץ בשנה שעברה, כשעסקה בזעם שיצא ממנה בשירים כמו "You Oughta Know". "ולא רק זה, אנשים היו מוכנים להתמודד עם רגשות ובמיוחד עם כעס. תרבותית, ברחבי העולם מזהירים אותנו לא לנבור בכעס ועצבות כי הם רגשות 'מסוכנים'. וכשאנחנו מנמיכים את הכעס שלנו במקום להוציא אותו החוצה זה באמת יכול להיות מאוד מתסכל. זה מה שהופיע בשירים האלה".

לצד קריירת משחק ופובליציסטיקה, ממשיכה עד היום מוריסט להוציא אלבומים ולמשוך קהל רב להופעות שלה, בהן היא מובילה חבורת גברים אל מפגני דיסטורשן מהסוג שנתנה כאן בדיוק בקיץ האחרון. גם אם משמעותית היא מספקת פחות להיטים מבעבר, היא נחשבת אחד השמות הגדולים האחרונים של הרוק ומובילה בולטת של הנציגות הנשית שלו.

הופעת בכורה טלוויזיונית | אלאניס מוריסט - You Oughta Know  | 1995 

"אני מפחדת מזעם כמו כל אדם אחר, אבל הוא ייצג באותו שלב את מערכת הערכים שלי", אמרה עוד באותו ראיון, והתייחסה לקונטקסט התרבותי בו פרצה לתודעה. "כשאני חושבת על הזמנים שבהם האלבום הזה יצא, אני מאמינה שאנשים היו מוכנים סופסוף להקשיב ולשמוע טקסטים שמכילים את הרגש הזה, ובמקביל התנועה הפמיניסטית התחילה לנוע בכיוון הזה. פשוט יצא לי להיות האדם הראשון בשורה הזו, רכבתי על הגל הזה עם הגלשן שלי".