9080
התחברות
חברות וועדים
מופעים ופסטיבלים Gift Card זאפה אירועים הופעות בחו"ל TV זאפה

השנים האחרונות והעצובות של מלך ה-Fאנק

כשמר דינמיט הפך לפושע נמלט: 30 שנה לנפילתו של ג'יימס בראון

עמי פרידמן | מערכת זאפה TV | יום ד' 23.1.2019 | 14:00 

"הסנדק של מוזיקת הסול"| צילום: Heinrich Klaffs

שוטרי מחוז אוגוסטה של משטרת ג'ורג'יה מצאו עצמם בסיטואציה כמעט סוריאליסטית במהלך אחד מימי חודש ינואר של 1988. בשעות הבוקר של ה-24 בחודש נכנסה דמות מוכרת אל משרד של חברת ביטוח בקומפלקס משרדים גדול. גבר שיכור אפרו-אמריקאי בשנות ה-50 לחייו שהחזיק במשרד סמוך נכנס למקום בסערה, האשים את משתתפי כנס סוכני הביטוח שישבו מולו המומים בשימוש בחדר השירותים הפרטי שלו ,ונופף מולם באקדח וברובה ציד. הוא הורה לנוכחים בחדר לעזוב ואז נמלט מהמקום כשהוא נוהג על משאית המשא שלו. עד מהרה הפך ניסיון הבריחה למרדף של ממש, כאשר אחרי המשאית דולקות מספר ניידות משטרה שנקראו למקום.

בסצנה שכמו נשלפה מתוך סרט אקשן עתיר תקציב ודל בתוכן (ושנים מאוחר יותר זכתה לתיעוד קולנועי הוליוודי), האיש במשאית ניסה לדרוס מספר שוטרים שהורו לו לעצור, התנגש בכוונה במספר מכוניות משטרה במטרה להורידן מהכביש, נהג במהירות של 136 קמ"ש, עקף מחסום משטרתי והוסיף לנהוג במשך תשעה ק"מ גם אחרי ששניים מצמיגיו נורו. המשטרה רדפה אחר המשאית לאורך שני מחוזות בדרום קרוליינה, בטרם התדרדרה לתעלה.

האיש מאחורי ההגה, שנעצר לא לפני שנחבט היטב על ידי השוטרים, היה דמות מוכרת בממדים עולמיים. ג'יימס בראון, מלך ה-Fאנק, הסול והאר נ' בי, ישלוף שנים אחר כך את קלף הגזע  ויטען כי הוא למעשה הותקף על ידי מספר שוטרים לבנים, שהטיחו אותו על פגוש מכוניתו. אבל גם זה לא עזר לו לשקם את חייו ותדמיתו. גם לא טענתה של אישתו, אדריאן רודריגז, כי בזמן האירוע הוא היה נתון תחת השפעת משככי כאבים כתוצאה מניתוח לסת שעבר, וכי הוא "לא היה בראש צלול". בשלב זה, חייו של בראון עצמו נדמו תאונת דרכים קטלנית, ושגרת יומו באותה שנה כללה מעצרים רבים, התפרעויות וחיכוכים עם מערכת החוק.

"המשטרה אשמה במרדף" | ג'יימס בראון | ראיון חדשות

התואר "מר דינמיט" שליווה אותו במשך שנים התפוצץ לו בפרצוף, אם תרצו. לא הרבה נותר עוד ממי שנחשב לסנדק הסול, מהדמויות המשפיעות ביותר על המוזיקה האמריקאית ואדם המזוהה עם המאבק למען זכויות שחורים בארצות הברית הגזענית. מרדף המכוניות ההוא, שהביא לו האשמות בגין נהיגה במהירות מופרזת, התפרעות, התנגדות למאסר, תקיפה ואחזקה של סם ה-PCP (או "אבק מלאכים", כפי שנהוג לקרוא לו), היה נקודת השבר בקריירה המתפוררת של ג'יימס בראון. בסוף אותה שנה הוא נשפט לשש וחצי שנות מאסר, אותן התחיל לרצות לפני 30 שנים בדיוק. גם אם בסופו של דבר ריצה הזמר חצי מזמן המאסר שנגזר עליו, אחרי התקרית התקשה בראון לשחזר את ההצלחה שלו או לבנות את חייו בחזרה.

זמן המאסר הממושך היווה סוף ידוע מראש של תהליך שהחל בראון, אגדת רוקנ'רול עוד בחייו, בשלהי שנות ה-70'. בשלב זה הייתה נתונה ארצות הברית תחת קדחת דיסקו קשה, ז'אנר שפגע משמעותית בפופולריות של הסול והאר נ' בי, האזורים בהם שחה בראון טוב ומהר מכולם. לפחות עד אזור 1977, כלומר, כשהמלך הבלתי מעורער של הז'אנר איבד מכוחו גם בסגנון בו שלט עד לפני מספר שנים ביד רמה, ואף נחשב ממפתחיו המשמעותיים.

יותר מעשרה תקליטי שדרים שהוציא במהלך שנות ה-70' המאוחרות לא הצליחו לשבור את מחסום 15 המקומות הראשונים בטבלת להיטי האר נ' בי, חלקם אפילו לא נכנסו אל טבלת 100 השירים של מצעד "בילבורד" הנחשב. המופעים החיים שלו, אותם פקדו רק עשור לפני כן אלפי מעריצים צווחים ואקסטטיים, משכו אליהם פחות ופחות קהל, ומחלוקת של בראון מול רשויות המס בארצו הביאו אותו להתמוטטות כלכלית. חברי להקתו המשיכו לנגן בהרכבים מצליחים יותר, והוא – שבמשך שנים היה מתנגד נחרץ לשימוש באלכוהול או סמים, הפך מכור לפנציקלדין - סם הזייתי שגורם בין היתר לבלבול, אבדן אינהיביציות, נתק רגשי וכן התקפים פסיכוטיים. אלה, כך נראה, היו מנת חלקו של בראון בשנים שקדמו לאותו היום. 

"ראיון ידוע לשמצה"| ג'יימס בראון לרשת CNN

יש מי שהאשים את רודריגז במצבו של המוזיקאי, שהרגלי השימוש שלו בסמים הקצינו לאחר שפגש אותה. רק במהלך אותה שנה הגיעו שוטרים מספר פעמים אל ביתם של הזוג, לאחר שבראון תקף אותה תחת השפעת סמים. מקרה זכור במיוחד היה זה בו בראון תקף את רודריגז באמצעות צינור עופרת והובא למעצר בשל כך. על פניו מדובר היה במקרה נוסף בשרשרת אירועים נפיצים בחייו של אמן מוערץ שהפך מנותק מהמציאות והתנהל כמו פצצת זמן מתקתקת. אך הפעם גררה התקרית ראיון זכור במיוחד (או ידוע לשמצה, אם לדייק) של בראון לרשת CNN היחסית צעירה באותם ימים, במסגרתו נראה סנדק הסול כמו תשדיר שירות להימנעות מסמים ומשככי תודעה. כשהוא עוטה על פניו זוג משקפי שמש גדולים וחיוך ענק שחשף סט שיניים בוהק ולא מש מפניו לרגע, בראון התעלם כמעט מכל השאלות שהפנתה אליו המראיינת סוניה פרידמן, באשר לחייו האישיים ידועי הפורענות.

הוא סירב לענות לשאלות הנוגעות לתקרית ולמעצר שבא בעקבותיה, ובעיקר ירה שמות להיטים שלו ושורות מתוכן אל עבר המראיינת המבולבלת. זו הבינה בשלב מסוים שדו שיח קוהרנטי לא יצא לפועל בסיטואציה המשונה בה מצאה את עמה עם אגדת הסול המתפרקת לנגד עיניה, וניתבה את אופי הריאיון אל מחוזות החנופה. כך לפחות הייתה התאמה בין הזחיחות הבראונית ובין שאלותיה הקלילות והמפרגנות. הראיון הפך אחד המוכרים בקריירה של בראון, וכל מי שחזה בו הבין שלא רק שהמלך הוא עירום, הוא גם מסומם לעזאזל. בראיון למגזין GQ  לאחר מותו של הזמר, סיפרה אחת ממאהבותיו כי הוא היה מעשן PCP עד שלא היה ניתן למצוא עוד מהחומר האהוב עליו, לצד שימוש מאסיבי בקוקאין.       

"הסנדק של הסול מאחורי הסורגים" | אייטם חדשותי על המאסר

בעולם אחר היה סיפור המרדף של בראון והשהייה הממושכת במתקן כליאה יחד עם ארבעה אסירים נוספים בתא, נקודת מפנה אישית ומקצועית. לו היה זה סיפור הוליוודי מעורר השראה, בראון היה משתחרר מבית הסוהר לאחר שלוש שנים, בונה מחדש את חייו האישיים ומשקם את הקריירה ההרוסה שלו, שנפגעה קשות כתוצאה מהתנהלותו בעשורים האחרונים. בתרחיש אופטימי יותר, היה האיש שחתום על מהפכת ה-Fאנק ועל להיטי ענק מסוג "I Feel Good", "It's A Man's World", ו-"Sex Machine", חוזר לימיו הגדולים.

המוזיקאי שהגיע מעוני מחפיר והפך לאחת הדמויות החשובות באתוס הרוקנ'רול האמריקאי, כשהוא משווה לענקים מזן אלביס והביטלס (גם אם בפועל – מכר משמעותית פחות אלבומים מהם), היה יכול להפוך את עצמו לסיפור ניצחון והתגברות על קשיים ומכשולים. הסנדק ששר כי הוא "שחור וגאה" ואף הציל ב-1968 את העיר בוסטון, בה הופיע, מפרעות אלימות מהסוג שפקד ערים רבות ברחבי ארצות הברית כתוצאה מרצח  מרטין לותר קינג (כפי שתועד בסרט הדוקומנטרי מהעשור הקודם – "The night James Brown saved Boston") הפך בעצמו לקלישאת הרס עצמי חבוטה, שמבזה את הישגיו הרבים וחשיבותו ההיסטורית.

אף שהוסיף להופיע עם שחרורו מהכלא, קולו אבד לו ושמו הוזכר בעיקר בהקשרים שליליים (ביניהם גם התעללות בנגניו, אותם היה קונס לעתים על טעויות וזיופים). בינואר 1998, 7 שנים לאחר שהשתחרר, נעצר בראון שוב, ימים בודדים לאחר שעזב מרכז גמילה מתרופות מרשם, בו שהה במשך שבוע. הפעם היה זה בעוון אחזקה של קנאביס ושימוש שלא כחוק באקדח. ב-2005, שנה לפני מותו, הוא הואשם באונס על ידי אישה שטענה כי תקף אותה מינית ב-1988, אך הדבר לא התפתח לכדי משפט. 

"הלילה בו ג'יימס בראון הציל את בוסטון" | הסרט המלא

הוא מת לבסוף ב-25 בדצמבר 2006, יום חג המולד, לאחר שהגיע לטיפול שיניים כשהוא נראה עייף ותשוש. הרופא שלח אותו להיבדק וזמן קצר לאחר מכן הוא מת בבית החולים אמילי קרופורד בג'ורג'יה, כשליבו לא יכול היה עוד לשאת את השנים הרבות בהן השתמש בסמים. הוא היה בן 73 במותו, וזכה לפרידה מפוארת ופומבית במיוחד בתאטרון "אפולו" המפורסם בניו יורק, שם התקבצו אלפים מחבריו ומעריציו. יום לפני סופה של אותה שנה, ב-30 בדצמבר 2006, נערך לו בארנה על שמו באוגוסטה אשר בג'ורג'יה טקס פרטי. בין השמות המוכרים שבאו ללוות אותו בדרכו האחרונה נמנו אייקונים מוזיקליים אפרו-אמריקאיים שראו בו סמל  ומורה דרך, ביניהם מייקל ג'קסון, ליטל ריצ'ארד, לני קרביץ, אם.סי.האמר, אייס קיוב, LL קול ג'יי סטיבי וונדר, לצד אגדות ספורט שחורות כמו המתאגרף ג'ו פרייז'ר.

כיאה לאדם שחייו היו רכבת הרים, גם מותו לווה במנת הטירלול המתבקשת. ב-2011 טענה אשת יחסי הציבור שלו ג'קי הולנדר, כי בראון לא מת מוות טבעי, אלא למעשה נרצח. הולנדר גם טענה כי דארן לאמר, בעלה של בתו של בראון, נרצח בנובמבר 2008 לאחר שאמר בתכנית טלוויזיה בערוץ מקומי בג'ורג'יה כי אין עצם בגופו שמאמינה שבראון מת כתוצאה מהתקף לב. הולנדר הוסיפה כי כעת היא מקבלת איומים והיא חוששת לחייה, מכיוון שהיא היחידה שנותרה אשר יכולה להוכיח שהלקוח אותו ייצגה היה קורבן לרצח. באופן לא מפתיע, טענה זו לא הוכחה עד היום.