loading...

מגזין זאפה מוזיקה//תרבות//הופעות

חילופי דורות

/ 0 תגובות

גליה דור, שגדלה על ציפי שביט ויגאל בשן, בילתה עם דנה, בתה בת העשר המעריצה את סטטיק ובן־אל, בהופעות הילדים המדוברות של התקופה – וחזרה עם המלצות חמות לבילויים לכל המשפחה

 

 

 

אני עדיין זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשהייתי הולכת עם אמא שלי לפסטיבל שירי הילדים, שהיה, אם אני לא טועה, ההופעה האחת והיחידה שהייתי רואה פעם בשנה. הייתי לובשת את השמלה הכי יפה שלי, זו ששמורה לאירועים חגיגיים בלבד, נועלת נעלי לכה מצוחצחות ונוסעת עם אמא באוטובוס להיכל התרבות בתל אביב. בחשש וביראה הייתי נכנסת להיכל התהילה, מתיישבת על הכיסא בחרדת קודש ממש, וכשהמסך היה עולה, הייתי צופה בהשתאות בגיבורי ילדותי שנראו לי כל כך נשגבים – ציפי שביט, עוזי חיטמן, מייק בורשטיין ויגאל בשן. גם הערצתי את כוכבי הילדים הראשונים בהיסטוריה של ילדי ישראל – וקינאתי בהם – לילך גליקסמן הג'ינג'ית עם הקוקיות, ששרה את "מר אפצ'י", ונועם קניאל, שהייתי בטוחה ששר במיוחד בשבילי את השיר "בואי גלי".

הפסטיבל היה באותם ימים היצרן העיקרי ואולי גם היחיד של שירי ילדים מודרניים, ואני עדיין מוכנה להישבע שאני יודעת בעל פה את כל המילים של השירים "ברבאבא נולד בגינה", "ילדיסקו", "אמת או חובה" ו"ילד פלא". כשאני נכנסת עם דנה, בתי בת העשר, להופעה של "אינדי ילד" בזאפה תל אביב, אני מודה שאני חוששת יותר מאשר מתרגשת. דנה כבר ראתה יותר מופעים מאלו שאני ראיתי כל חיי ויש לה סטנדרטים. "הכבש השישה־עשר", "רינת ויויו", "השירים המשחקים", "יובל המבולבל", "מיכל הקטנה", "צלילי המוזיקה" ו"גבירתי הנאווה", וכמובן גולת הכותרת – מופעי חנוכה המושקעים ובראשם הפסטיגל.

גיבורי הילדות של בתי הם דנה פרידר ועודד פז, אבל גם סטטיק ובן־אל, סיה וג'סטין ביבר. איך היא תקבל הופעה שבה כמה זמרים שהיא לא ממש מכירה יעמדו על במה קטנה ורק ישירו, בלי תפאורה, בלי פירוטכניקה, בלי הו־הא? כמה שירים לתוך ההופעה, אני ודנה מצטרפות לעשרות ההורים והילדים המקפצים במעברים לצלילי "בני בני ילד רע", "אפונה וגזר" ו"אמת או חובה", שהאמת שאין לי מושג מאיפה דנה מכירה אותו. בהמשך אני מבינה שדנה מכירה היטב את כל שירי הילדות שלי.

תמיד אמרתי שלשירים טובים אין גיל, אני אומרת לעצמי תוך שאני מקפצת ב"ילדיסקו". זה באמת עליזקו ומזיזקו. החבורה שעל הבמה, בכיכובה של מיקה שדה המקסימה, עושה עבודה מצוינת. הם מגישים את השירים בעטיפת רוקנרול לא מתיילדת, ואני ממש יכולה לשמוע את ההשפעה של חמי רודנר שמשמש המפיק המוזיקלי של המופע. כשהטונים קצת נרגעים והם שרים את "אלוהים שלי, רציתי שתדע", אני מסתכלת על דנה שרה בקולי קולות: "על חלום שחלמתי בלילה במיטה" ולוחשת לאלוהים "תודה".  .

הפלא ופלא

כשאני מחפשת את ההופעה הבאה, נדמה לי ששוק שירי הילדים חווה פריחה מחודשת. המון־המון אלבומים חדשים לילדים יצאו בתקופה האחרונה, ונראה שיש בהם ניסיון לחזור לימי "הכבש השישה־עשר", אז ניסו והצליחו ליצור שירי ילדים שגם לגמרי עומדים בזכות עצמם כשירים טובים. קחו לדוגמה את האלבום "שירים לעמליה" שמבוסס על שירים שכתבה דפנה בן צבי והלחין גיא לוי בכישרון כה רב. כשאני מקשיבה לשיר "נעמי צוחקת" אני ממש מתרגשת. כי "נעמי עוד לא יודעת ללכת ולדבר, גם לא לרקוד או לצייר. היא לא יודעת שבים יש גלים, שהעץ ירוק כי יש לו עלים, שפעם אולי יהיו לה תלתלים. אבל נעמי יודעת לצחוק. וכשנעמי צוחקת צוחקים הגלים, העץ מאושר, מתכסה תלתלים…" כשאנחנו הולכות להופעה, דנה מופתעת לגלות שעלמה זק, הלא היא המנהלת של אלישע, מסדרת הילדים המצליחה, גם יודעת לשיר. ביחד עם אלון נוימן, שאני נהנית לספר לה בקריצה שהוא גם בעלה של עלמה, ועם איילת רובינסון, גיא לוי וטל אבן חן, אנחנו נכנסות לעולמם הקסום של הילדים הקטנים יותר.

כשאנחנו יוצאות מההצגה, דנה מסכמת ובצדק שחבל שהיא לא ראתה אותה כשהייתה קצת יותר קטנה. בדרך הביתה אנחנו ממשיכות לשיר בקולי קולות ובלופ, לפי המקצב האופראי שהעניק גיא לוי לשיר, "רע לי רע לי רע ומר, יום ההולדת שלי נגמר!" כשאני שואלת את לוי איך נולד אצלו הרעיון להלחין את השירים, הוא מספר שזה קרה בתקופה שבה נהג לשיר לילדותיו הקטנות כל מיני מנגינות קטנות שהמציא באותו רגע, אבל לא מצא להן מילים. כשהתחיל לחפש מילים למנגינות שלו, נתנה לו חברה את הספר "שירים לעמליה" של בן צבי. האיור המקסים של הדובה על כריכת הספר שבה את לבו, וכבר מקריאת השיר הראשון הוא הבין שלא מדובר בספר שירים סטנדרטי. השיר נקרא "אמא נסעה", הוא מסביר לי, ומספר על אמא שנסעה רחוק ולא ממש ברור אם היא חוזרת. השיר מאפשר לילד וגם למבוגר להזדהות עם הפחד הזה, שמתיישב לך בבטן בכל פעם שאמא נוסעת ואתה לא בטוח אם היא תחזור. את השיר "הזאב" הלחין לוי בהשראת דיוויד בואי, וחבויים בו לפחות חמישה אלמנטים שהוא מעיד ש"גנב" מבואי לצד מוזיקה קלאסית קצת רומנטית וקצת אפלה.

את אלבום הילדים החדש והיפהפה של עלמה זהר "פלא" אני מגלה במקרה, דרך קאבר שעשתה לשירו של ג'ון לנון ",  Beautiful Boy, " שאותו תרגמה עם יענקלה רוטבליט ל"ילד יפה שלי". וכשהיא שרה אותו בקול הפעמונים שלה, אני כל כך רוצה ששני הבנים הגדולים שלי יהיו שוב קטנים, אם כי אני בטח אכריח אותם להקשיב לשיר הזה גם בגילם המופלג. כשאני מבינה שהשיר הוא חלק מאלבום וממופע שלם, אני מגלה עוד שירים חדשים ונפלאים שזהר כתבה, כמו "שני אינדיאנים ישבו בקאנו, את הקאנו הם לא קנו, את הקאנו הם בנו, מעץ שנשבר ונפל לנהר, אם לא יבוא דג היום, אז יבוא דג מחר", וממהרת להזמין כרטיסים.

 

הכי טוב שיש

ההופעה האחרונה שאנחנו רואות בסדרת הילדים, "ילדי בית העץ", כבר מדברת בשפה עכשווית ומיועדת לילדים קצת יותר גדולים שאוהבים גם מוזיקה מבוגרית, היפ הופ ורגאיי וכמובן גם את סטטיק ובן־אל. מדובר בפרויקט
רב־ערוצי שכולל ספר, שני אלבומים סופר־מצליחים "), הצגה מצליחה של 2("ילדי בית העץ" ו"ילדי בית העץ מדיטק חולון, סדרת טלוויזיה, וגם הופעה. את כל השירים כתב סופר הילדים רן כהן אהרונוב, איש חינוך לגיל הרך ואחיו של יאיא כהן אהרונוב מהדג נחש, שאחראי ללחנים ולהפקה המוזיקלית. בפרויקט משתתפים יוצרים מוכרים כמו מוש בן ארי, מוקי, קרולינה, אברהם טל, ואחרים.6התקווה על הבמה מופיעים יאיא בכבודו ובעצמו, איילה אינגדשט, גלעד בן ליש, ניר מנצור, אלון רדעי ויקיר ששון, שביחד יוצרים המון קצב וגרוב, ובאמת אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שבכלל לא מדובר בהופעת ילדים. נראה שכמו בכל הופעה, מי שבא מהבית כשהוא כבר מכיר את השירים נהנה הרבה יותר, אבל אף על פי שהגענו לא מוכנות, היו שירים רבים שצדו את אוזנינו.

השיר הכי טוב לדעתנו היה "הכי טוב", ששרים איילה אינגדשט וגלעד בן ליש: "אם תסתכלו עלי מקרוב, תראו שאני הכי טוב, הכי טוב, הכי טוב שיש, הכי טוב בלשרוך לאחותי ת'נעליים, לספור באנגלית עד שלושים ושלוש, לזכור לצחצח ת'שיניים, ולעמוד שלוש שניות על הראש, להכיר את השמות של כל המכוניות, להמציא סדרה לטלוויזיה בעצמי, למצוא את המוצץ של אחי בלי בעיות, ולהרגיע את אביב כשהוא עצבני…" אהבנו גם את "למה זה ככה" ששרה קרולינה במקור, וגם את "לא אוהב" ששר שלומי שבן: "אנ'לא אוהב כשאומרים לי לא, וגם לא כשאומרים לי נו כבר בוא, אנ'לא אוהב לשבת ישר, וכשאומרים זה היה ממש מיותר, אנ'לא אוהב כשאומרים נראה אולי, וכשמבקשים ממני לשמור על איתי, אנ'לא אוהב כשאומרים לי תיזהר, אתה רואה מה קורה כשאתה ממהר? אז למה אני צריך לעשות את מה שאתם רוצים, ולדאוג תמיד שתהיו מרוצים, אל תגידו צריך, מאוד חשוב, זה לא בריא, רוצה לעשות רק מה שבא לי, בא לי בא לי את מה שבא לי". אז אם בפסח אתם מחפשים משהו שבא לכם לעשות עם הילדים, אני ממליצה על אחת מההופעות. כי לכבוד החג אפשר להתחדש לא רק בבגדים או בספרים, אלא גם בכמה שירים חדשים. ובינינו, אין כמו מוזיקה טובה כדי לחבר ולהתחבר וחוויות משותפות הן בעלות ערך מצטבר.

גליה דור היא בעלת
בלוג התרבות
והלייף סטייל
www.1-life.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *